מסלול S&P 500 בקרן השתלמות: מה באמת עומד מאחוריו
בשנים האחרונות מסלולי S&P 500 הפכו פופולריים מאוד. מה זה באמת, איך בוחרים, ומה חשוב לבדוק חוץ מדמי הניהול.
בשנים האחרונות התרחשה מהפכה שקטה בשוק הפנסיה הישראלי. מי שחי את השוק בעשור הקודם מכיר מציאות שבה רוב האנשים היו במסלולים כלליים של הגופים המוסדיים, עם תיק מנוהל אקטיבית שכלל מניות, אג"ח, נדל"ן וקצת כל דבר אחר. היום, שיעור משמעותי של החוסכים עבר למסלולים פסיביים, ובמיוחד למסלולי S&P 500.
יש לזה כמה סיבות. קודם כול הביצועים: מדד ה-S&P 500 השיג תשואה עקבית ומרשימה לאורך עשרות שנים. שנית, דמי הניהול: מסלול פסיבי שעוקב אחרי מדד זול בדרך כלל ממסלול מנוהל. ובנוסף, יותר ויותר אנשים יודעים שרוב מנהלי ההשקעות האקטיביים לא מצליחים להכות את המדד לאורך זמן.
אבל כשמדברים על מסלולי ה-S&P 500, מדברים בעיקר על הפופולריות שלהם ופחות על מה שחשוב באמת: מה בדיוק אתם קונים, ומה הסיכונים שאתם לוקחים.
תשואה נומינלית שנתית ממוצעת 10% מאז 1927, ממוצע רב-שנתי
מה זה בעצם S&P 500
מדד ה-S&P 500 משקף את הביצועים של חמש מאות החברות הגדולות בארצות הברית. הוא מנוהל על ידי חברת S&P Dow Jones Indices, ומתעדכן באופן שוטף לפי שווי השוק של כל חברה. החברה הכי גדולה היום במדד - אפל, או מיקרוסופט, או אנבידיה תלוי בשבוע - שוקלת אחוזים ספורים. חברות קטנות יותר במדד שוקלות עשירית האחוז בלבד.
הרעיון שעומד מאחורי ההשקעה במדד הוא פשוט: במקום לנסות לנחש איזו חברה תצליח, קונים חלק קטן בכולן. מי שקונה מסלול S&P 500 מחזיק בעצם בפרוסה קטנטנה של כל חמש מאות החברות הגדולות באמריקה. כשחברה כמו אפל עולה, המסלול עולה. כשחברה כמו בואינג יורדת, המסלול מושפע פחות כי בואינג שוקלת פחות במדד. האיזון הזה מפזר את הסיכון בין חברות רבות, אבל שימו לב: המדד מרוכז יחסית. עשר החברות הגדולות מהוות כיום קרוב ל-40% ממנו.
חשוב להבין מסלול S&P 500 לא מגודר חושף אתכם לסיכון כפול: סיכון השוק, וסיכון מטבע. זה לא בהכרח רע, אבל כדאי לדעת את זה.
בטווח הארוך מאוד, מאז שנת 1927, המדד הניב תשואה נומינלית ממוצעת של כעשרה אחוזים בשנה. אחרי ניכוי אינפלציה, התשואה הריאלית עומדת על כשבעה אחוזים. וזכרו שזו תשואת המדד בדולרים, כולל דיבידנדים, לפני דמי ניהול, מס ותנודות מטבע, ושתשואת עבר אינה מבטיחה תשואה עתידית.
S&P 500 הוא מדד דולרי - יש סיכון מטבע מתאים לאופק של 15+ שנה לקראת פרישה - לחשוב על מסלול מאוזן יותר
מה לבדוק לפני שעוברים
הטעות הנפוצה היא להניח שכל מסלולי ה-S&P 500 זהים. הם לא. יש הבדלים מהותיים בין המוצרים של גופים שונים, וההבדלים האלה יכולים לשנות לא מעט את התשואה שתקבלו בפועל.
הדבר הראשון לבדוק הוא דמי הניהול. מסלול פסיבי שעוקב אחרי מדד לא צריך לעלות הרבה - אין כאן מנהל השקעות שצריך לשלם לו על ניתוח מניות. דמי ניהול סבירים בשוק הם בין 0.3 ל-0.7 אחוז מהצבירה. מעל אחוז - לא מוצדק. מתחת ל-0.3 אחוז - מעולה.
הדבר השני הוא סוג העקיבה. יש מסלולים שקונים את המניות בפועל, ויש כאלה שמסתמכים על חוזים פיננסיים שמחקים את המדד. עקיבה פיזית היא בטוחה יותר אבל יקרה יותר במעט. עקיבה סינתטית זולה יותר אבל חשופה לסיכון של הצד השני בחוזה. לטווח ארוך, עקיבה פיזית עדיפה לרוב האנשים.
מה נכון לגבי מסלול S&P 500 לא מגודר? חשוף רק לסיכון שוק חשוף לסיכון מטבע בנוסף לסיכון שוק אין לו שום סיכון התשואה שלו זהה לתשואת המדד בשקלים תמיד מסלול לא מגודר חושף את המשקיע לתנודות הדולר-שקל, בנוסף לתנודות המדד עצמו.
בעיית המטבע
S&P 500 הוא מדד דולרי. החברות בו נסחרות בדולרים, מדווחות בדולרים, ומתומחרות בדולרים. אבל אתם חיים בישראל ומפקידים שקלים. הפער הזה בין המטבעות יוצר סיכון שאי אפשר להתעלם ממנו.
דמיינו שהמדד עלה בשנה נתונה בחמישה עשר אחוזים, ובאותה שנה הדולר נחלש בחמישה אחוזים מול השקל. התשואה שלכם בשקלים תהיה בערך עשרה אחוזים - לא חמישה עשר. כלומר, החמישה אחוזים של ירידת הדולר קיזזו חלק משמעותי מהרווח. בכיוון ההפוך, אם הדולר מתחזק, אתם נהנים מכך - המדד עלה חמישה עשר אחוזים, והדולר מוסיף עוד חמישה אחוזים, סה"כ עשרים אחוזים בשקלים.
סוג מסלול עלות ניהול חשיפה למטבע מתאים ל פסיבי לא מגודר 0.3%-0.5% כן אופק ארוך, סובלנות לתנודות פסיבי מגודר מטבע 0.5%-0.8% לא מי שרוצה תשואה צמודה למדד בלבד אקטיבי כללי 0.8%-1.5% משתנה מי שמאמין בניהול אקטיבי
יש מסלולים שמגנים מפני הסיכון הזה באמצעות גידור מטבעי - קונים חוזים שמנטרלים את השינויים בשער. עלות הגידור נגזרת בעיקר מפער הריביות בין השקל לדולר, ולכן היא יכולה להיות משמעותית או אף להפוך לתוספת. הגידור מנטרל את רוב השפעת המטבע, אבל אינו מבטיח תשואה זהה לתשואת המדד. הבחירה בין מסלול מגודר ללא מגודר היא בחירה אישית, שקשורה לאופק הזמן ולתנאי הכלכלה.
מתי זה מתאים, ומתי לא
מסלול S&P 500 מתאים בעיקר לחוסכים עם אופק זמן ארוך - חמש עשרה שנים ומעלה. על פני תקופה כזו, התנודות הקצרות של המדד ושל המטבע מתבטלות במידה רבה, ומה שנשאר בולט הוא מגמת העלייה הכללית.
פיזור על 500 חברות דמי ניהול נמוכים במסלול פסיבי תשואה היסטורית חזקה חשיפה לסיכון מטבע (דולר/שקל) ריכוז גיאוגרפי - רק ארה"ב תנודתיות גבוהה בטווח קצר
למי שקרוב לפרישה - חמש עד שבע שנים - המסלול הזה פחות מתאים. משבר בשוק בשנה שלפני הפרישה יכול לפגוע קשות בצבירה, בדיוק כשצריכים אותה. במקרים כאלה עדיף מסלול מאוזן יותר, שיש בו פחות מניות.
ועוד דבר: גם אם הביצועים של המדד מרשימים, הוא חושף אתכם רק לכלכלה האמריקאית. חלק מהיועצים מעדיפים תיק מפוזר גלובלית - S&P 500 בנוסף לחשיפה אירופית, אסייתית, ואולי גם שווקים מתעוררים. כך הסיכון לא מרוכז באזור גיאוגרפי אחד, אם כי התשואה ההיסטורית של התיק המפוזר נמוכה מעט מזו של S&P 500 בלבד.
בקיצור: מסלול S&P 500 הוא כלי מצוין, לא פתרון קסם. הוא מתאים לאופק ארוך, דורש סבלנות בתקופות קשות, וחושף אתכם לסיכון מטבעי שחשוב להבין. בחירת המסלול הנכון דורשת לחשוב גם על הגיל שלכם, גם על אופק הזמן, גם על הרגלי הצריכה הצפויים בפרישה, וגם על כמה תנודתיות אתם מסוגלים לסבול. אין תשובה אחת שנכונה לכולם.